top of page
חיפוש
תמונת הסופר/תדניאל פונד

רגע הקסם: כך תעבור ממערבולת שלילית לקשר בטוח עם אשתך

מה שקורה ביניהם זה ממש לפי הספר...



אני נפגש עם קובי ושרית.


שמותיהם בדויים, ובעצם כל הפרטים להלן בדויים :)

אבל תנוח דעתך, הסיפור שלהם מבוסס על זוגות רבים שראיתי.


בקיצור, הם נשואים 9 שנים, יש 3 ילדים ברוך השם והזוגיות שלהם ככה ככה.


אני כבר רואה אותם כמה פגישות ומתחילה לחלחל אצלם התובנה שיש ביניהם מעגל קסמים אינסופי שהם תקועים בו.


אני שואל אותם - מה המצב ביניכם היום?


הנה קטע מהשיחה שלנו:


שרית: אני משתגעת מקובי. הוא לא מספיק מראה התעניינות בבית או בי.


אני: מה הוא עשה או אמר שגרם לך להרגיש ככה?


שרית: כל היום הוא בעבודה. ובסדר, אני מבינה שהוא צריך לפרנס, כאילו ברור. זה טוב מאוד שיש לו - לנו - פרנסה. אבל, לפעמים אני מרגישה שזה פשוט מוגזם. למה הוא חייב להיות זה שנותן שעות נוספות כל פעם?


אני: אהה. וכשהוא נמצא כל כך הרבה זמן בעבודה, איך זה משפיע עלייך?


שרית: (חושבת) זה מתסכל אותי. אז אני נורא מתאפקת. באמת. אבל לפעמים כבר אין לי כוח אז אני מעירה לו. ואני יודעת. אני כבר מבינה שזה הטריגר שלו. אבל לפעמים פשוט נמאס לי, הכעס עולה לי בגרון ופשוט די!


אני: בוודאי שאת כועסת. זה מאוד מכעיס כשאת מרגישה שהוא לא מראה התעניינות, שלא אכפת לו. כל אחד היה מרגיש מתוסכל וכועס במקום הזה.


שרית: בדיוק (נרגעת קצת).


אני: ואז, כשנראה שלא אכפת לו ממך, זה מכאיב לך?


שרית: כן, נראה לי.


אני: יכול להיות שאת מרגישה קצת לבד?


שרית (בקול רך יותר) כן.


*******************************

הערת ביניים: במשך כל הזמן הזה קובי נוכח ומקשיב ברוב קשב... נמשיך:

*******************************


אני: את יכולה לדמיין את עצמך משתפת את התחושה הזו עם קובי? ש-"כשאתה הרבה זמן בעבודה, אני מרגישה לבד"?


שרית: (מהססת) אֶההה, לא, זה לא ילך.


אני: מה חוסם אותך מלעשות את זה?


שרית: הוא ממילא לא יקשיב. אז למה לנסות?


אני: הגיוני. את כבר התרגלת שקובי לא איתך, שהוא מתנתק, ואז את מרגישה לבד. אז ברור שלשתף משהו שחושֵֹף אותך ושֹם אותך במקום פגיע, יהיה לך עוד יותר קשה לעשות. כי זה מצריך אפילו יותר הקשבה ונוכחות מצד קובי. אני קולט אותך נכון?


שרית: כן, בערך. זה לא הדבר הכי פגיע שיש לי לשתף אותו. אבל בגדול זה נכון.


אני: אה, אוקיי. יש דברים פגיעים יותר שהיית רוצה לשתף, וזה נחשב פחות, אבל עדיין נמצא על סולם הפגיעוּת?


שרית: כן.


אני: בסדר. אם כך, את חושבת שתוכלי לשתף את קובי בחשש הזה עצמו? כלומר- "קשה לי לשתף אותך אפילו בדברים שהם לא הכי פגיעים, כי אני חוששת שלא תקשיב".


שרית: (חושבת) אולי.


אני: רגע, בואי נבדוק עם קובי איך הוא יקבל את זה אם תשתפי אותו עכשיו.


[אני עובר עכשיו לקובי ובודק מולו כדי לוודא שהוא יכול באמת להכיל אותה ולא שוב לסגור את הלב. אחרת היא תחווה שוב כאב צורב שירתיע אותה מאוד מלנסות להיפתח אליו שוב.


לצורך העניין, נניח שקובי מאותת שהוא יקשיב, ושהלב שלו פתוח אליה עכשיו. גם שפת הגוף שלו מראה את זה - הוא מסתכל לה בעיניים, הכיסא שלו מופנה לכיוון שלה. כולו מוכן לאקשן הטוב הזה. ואז -]


אני: שרית, את רוצה לנסות לשתף?


שרית: (נושמת עמוקות) כן.

(פונה לכיוון של קובי, מסתכלת עליו ואומרת - ) קובי, המון פעמים אני מעדיפה לא לשתף אותך בדברים שעוברים עליי, כי אני חוששת שלא תקשיב, לא תגיב. פשוט לא תהיה איתי בכלל.


אני: (אחרי רגע של שתיקה, בטון נמוך) מצוין. איך זה היה בשבילך עכשיו?


שרית: זה היה טוב.


אני: מה היה טוב?


שרית: הרגשתי שהוא איתי.


אני: יופי. יכול להיות שגם הרגשת שלקובי אכפת ממך?


שרית: כן, (מחייכת אליו) כן.


אני: (פונה אל קובי) ואיך זה היה בשבילך?


קובי: גם כן היה טוב.


אני: אתה יכול לפרט?


קובי: אה... לא יודע בדיוק. תחושה כללית טובה.


אני: אוקיי, זה בסדר, כבר דיברנו על זה שקשה לך לשים אצבע על הרגש המדויק ויש לך סיבות מאוד טובות לכך. אז אני רוצה לעזור לך למצוא פה את הרגש, אוקיי?


קובי: אוקיי. אני זורם.


אני: מצוין. שרית אמרה עכשיו שהיית פה בשבילה. היא הרגישה אכפתיות. יכול להיות שזה גורם לך להרגיש שאתה מספיק טוב בשבילה? להרגיש מוצלח ואהוב?


קובי: הממ.. בסך הכל בחיים אני מרגיש מוצלח. זה בעיקר רק איתה שאני מרגיש שכל מה שאני עושה אף פעם לא מספיק.


אני: אוקיי, אז זה נכון לומר שהרגשת עכשיו שגם בשביל שרית אתה מספיק טוב ומוצלח?


קובי: (מהנהן). כן.

************************************************


אז מה קרה פה?


היה ביניהם פער בין הכוונה לבין המסר שעבר בפועל. והפער הזה מטרלל את מערכת היחסים.


אני אסביר.


כשאני קצת מקלף את מעטה הכעס של שרית, מתגלה אישה שכל רצונה הוא לקבל יותר אכפתיות, חום וקרבה מבן זוגה. הדרך שלה להתגונן מלהרגיש נטושה ועצובה, הוא לחוש כעס.


וכשאני מקלף את מעטה השתיקה וקהות החושים של קובי, מתגלה אדם שפשוט רוצה שאשתו תעריך אותו ותאהב אותו כמו שהוא. הדרך שלו להתגונן מלחוש ביקורת ושיפוטיות היא לחסום את הרגש שלו, להסתגר.


שורה תחתונה - שניהם רוצים אהבה וקרבה.


אבל המסר שעובר בפועל הוא אחר לגמרי.


כששרית כועסת, מוחה, מעירה הערות בעקבות ההסתגרות של קובי, איזה מסר הוא קולט?


האם הוא קולט שהיא מנסה רק לגונן על עצמה מהפחד להרגיש נטושה ולהרגיש את העצבות שנלוות לכך?


ברור שלא! הוא רואה רק את הכעס וחושב שהיא משוגעת.


הוא מרגיש מחנק וביקורת ושכל מה שהוא יעשה לא מספיק טוב בשבילה. פעמים רבות הוא מופתע מאיפה היא בכלל נוחתת עליו פתאום - "מה כבר עשיתי??"


ומאידך, כשקובי מנתק את הרגשות שלו, מסתגר בעצמו, הולך לחדר או לסמרטפון ומתעטף בשתיקה כי "כל מילה נוספת שלי רק תזיק", איזה מסר שרית קולטת?


האם היא קולטת שהוא רק מנסה לגונן על עצמו מההרגשה הקשה הזו ש"אני דפוק, כישלון, לא מספיק טוב"?


אתה כבר יודע את התשובה. ממש לא. כשהוא מתכנס בעצמו, למעשה הוא משאיר אותה בחוץ והיא חושבת שזה רק מוכיח שלא אכפת לו ממנה ושהוא מעדיף לא להיות איתה.


בקיצור, יש פער עצום בין הכוונות של בני הזוג, לבין השדר שהם מעבירים בפועל.


הדרך לגשר על הפער הזה היא קודם כל לזהות את הפער ואת המעגליות האינסופית שבה אנחנו תקועים. את זה אתה כבר יודע מהפוסטים הקודמים.


השלב הבא הוא לעבור מהרגש התגובתי...

(הכעס והמחאה של שרית או התסכול וקהות החושים של קובי)


...אל הרגש החבוי הפגיע שנמצא מתחת לכך

(שרית שמרגישה נטושה ועצובה וקובי שמרגיש שהוא כישלון ובלתי רצוי).


ואז לשתף ברגש הפגיע.


כששרית שיתפה את קובי בחשש שלה שהוא לא יקשיב, ששוב הוא לא יהיה שם בשבילה -


שם נוצר הקסם.


היא הרגישה אכפתיות. הרגישה פתאום רגע של ביטחון, נחמה, שייכות, קבלה. אלו הם רגעי ההתקשרות הבטוחה שכולנו כל כך נכספים אליהם.


לסיכום:


ככל שאני יכול לשתף את אשתי באופן אינטימי, בלי מסכות ובלי חומות.

ככל שאני מסוגל להיות פגיע בנוכחותה, לחשוף מולה את ה"בטן הרכה" שלי.

וככל שאני מסוגל לעבור מרגש נוקשה לרגש רך? ‎‏

("אני מפחד/פגוע/בודד/מתגעגע" וכדו')


דווקא אז יתהדק בינינו הקשר.


להתראות מחר,

דניאל


נ.ב.


מה אתה שואב מהפוסט הזה?

מה הדבר האחד שאתה יכול לקחת הביתה ולנסות ליישם עוד היום?



4 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ילדים זה שמחה? 3 נקודות לחופש הגדול

כמה נקודות קצרות על ילדים: 1. רובנו אוהבים את הילדים שלנו. אפילו אוהבים אותם אהבה עזה. גם אני. אבל בכולנו יש חלק מסוים שרוצה שקט, מרחב...

bottom of page