top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תדניאל פונד

"אין מצב שאני נפתח ככה מולה. זה מפחיד בטירוף"

רוצה לדעת מה המפתח לקשר טוב, בטוח ואוהב עם כל אחד?


פגיעוּת היא החומר ממנו עשויה אינטימיות

לא אמשוך אותך. נגיע ישר לתשובה.


תופים בבקשה...


המפתח לקשר טוב, חזק, בטוח, אוהב ומשחרר, הוא -


שיתוף פגיע.


- "כלומר?"


שמע סיפור.


ישבתי פעם עם מטופל בסשן פרטני. נקרא לו אוּדי לצורך העניין.


אז אודי מספר לי, שאשתו מרגישה שהוא סגור מדיי, לא מדבר איתה מספיק.


ושיתוף ברגשות?


פחחח. אין מה לדבר.


אוקיי. כבר דיברנו על העבר שלו, דיברנו על ההורים. הבנו שמאורעות שונים בעבר שלו, למעשה לימדו אותו שאסור לו להיפתח.


שאם הוא ייפתח, זה לא ייגמר טוב. הוא יחטוף, יקבל כווייה. יהיה חלש.


אז אודי למד להגן על עצמו, כי לתת אמון זה מסוכן.


במקום זה הוא מקהה את הרגש שלו חזק, דוחף פנימה, נועל את הפה וזורק את המפתח לתִיזֶנַבִּי.


אז אחרי שדיברנו על ההורים, הוא שואל אותי -


"טוב, אני מבין למה אני ככה היום ומאיפה זה בא. אבל מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב מול אשתי? היא מרגישה שאני לא משתף מספיק.


ודוגרי, אני מפחד לאבד אותה. אני מפחד שבגלל שאני כזה בונקר, בסוף היא עוד תעזוב אותי (דמעה יורדת מזווית העין).


היא כל כך טובה אליי ואל הילדים ואני אוהב אותה, באמת. המחשבה הזו שהיא אולי תעזוב הורגת אותי."


אני: אז זה מפחיד. ובטח שזה מפחיד! מחשבה כזו יכולה להפחיד כל אחד.


אודי: אז מה עושים? מה אפשר לעשות?


אני: דבר אחד שעולה לי עכשיו, הוא לנסות לשתף אותה במשהו.


אודי: (בוהה בי)


אני: נסה לדמיין אודי. מה היה קורה אם היית אומר לאשתך משהו כזה - "אני מפחד שאני אאבד אותך בגלל שאת לא מרוצה ממני".


אודי: אהההה.... וואי. איך אני יכול להגיד דבר כזה. זה להגיד משהו מאוד.. אה.. מאוד פגיע.


אני: לגמרי. אתה צודק. זה מאוד פגיע. מה אתה חושש שיקרה אם תגיד את זה?


אודי: הממ. אני אהיה ממש חשוף. אולי היא תתאכזב ממני. לא יודע. יכול להיות שהיא לא תקבל את זה בטוב.


אני: אהה. כלומר אתה חושש שזה לא הכי בטוח לחשוף דבר כזה איתה?


אודי: כן. מאוד קשה לי לפתוח כלפיה איך שאני מרגיש מולה.


אני: מובן לחלוטין. זה פגיע מדיי. אז מה יקרה אם תשתף אפילו רק את הקושי הזה בעצמו. כלומר שתגיד לה משהו כמו -


"תשמעי, אני רוצה להיפתח אלייך. אבל מאוד קשה לי להיפתח כרגע. אני עובד על זה ואני מקווה שאוכל לעשות את זה יותר". איך זה נשמע לך?


אודי: מפחיד!


אני: מפחיד. בוודאי. זה באמת מצריך לקפוץ ולתת אמון כשאין לך במה להיאחז. כשלמדת שאסור לתת אמון. שזה מסוכן.


אודי: כן (עמוק בתוך המחשבות שלו).


מה קרה פה?


אודי הגיע למקום שבו הוא למד לבטוח בי, לתת בי אמון, מספיק כדי...


לשתף אותי באופן פגיע וחשוף.


- הוא שיתף בפחד המצמית שאשתו תעזוב אותו.


- הוא שיתף אותי גם בפחד שלו לשתף אותה בפחד הזה...


מה השיתוף עושה לקשר ביני לבין אודי?


איך הוא מרגיש כלפיי?


הוא מרגיש במקום בטוח. נעים, עוטף, מכיל. הוא בוטח בי מספיק כדי להתפרק מולי, להשיל את המסכות. לתת לעצמו להיות אותנטי ואנושי. עם כל החוזקות, אבל גם עם כל החולשות.


הוא לא צריך להסתיר או להסתתר. וזו הקלה אדירה.


הוא כבר לא לבד בעסק הזה. אני נמצא שם איתו.


עכשיו,


מה שניסיתי לעשות בסשן ההוא לעיל?


זה לעבור לשלב מתקדם יותר.


ניסיתי לדחוף אותו בעדינות לנסות להיות ככה, חשוף ופגיע, גם מול אשתו.


כי אז, לא רק שהוא ירגיש יותר אותנטי ופחות בודד. אלא גם היא תרגיש את זה מייד. היא תחוש את האותנטיות שלו. שהוא לא מסתתר ממנה. שהוא מראה לה את כולו, גם את הצדדים הפגיעים, החלשים.


נכון, גברים רבים חושבים שלהראות את החולשות ואת המקומות הפגיעים זה משהו שיבריח את האישה.


אבל למעשה זה גורם לתוצאה הפוכה לגמרי. זה רק מקרב ומחזק ומחבר.


כי זה מוציא אותנו מהבדידות שלנו. פתאום כשאני משתף, אני מרגיש שרואים אותי.


אני כבר לא נושא את הקשיים שלי לבד.


ואשתי, אחרי ששיתפתי אותה?


מרגישה שאני מושיט אליה יד, מתכוונן אליה, מראה לה את עצמי. היא קולטת שאני רוצה שהיא תראה. היא מרגישה רצויה בעולם שלי.


זה הדבק החזק ביותר לקשרים שאני מכיר.


זו כל התורה כולה על רגל אחת.


בין אם כשאני רואה בני זוג בטיפול זוגי ובין אם כשאני יושב אחד על אחד מול מטופל.


בטיפול זוגי אני מנסה לעזור להם להגיע לשיתוף הזה אחד עם השני.


בטיפול פרטני אני מנסה לעזור למטופל להגיע למקום הזה מולי - לשתף אותי באופן פגיע. ואז גם להגיע למקום הזה מול אחרים בחיים שלו. במקרה של אודי - עם אשתו.


אז נכון, יש לאודי כל מיני חסמים בדרך.


כי בשביל לשתף, אני חייב להרגיש בטוח עם זה שאני משתף אותו.


ואם אודי חסום כי הוא לא מרגיש בטוח עם אשתו?


זה בסדר.


אני לא רוצה לדחוף אותו לשתף כשזה מסוכן מדיי. אחרת, הוא עלול שוב לקבל כווייה, להרגיש שהוא לא היה מובן, שהוא רק חשף את עצמו למתקפה.


אז לאט לאט, הוא ייפתח. כשהוא מרגיש מוכן. ישתף במשהו קטן, לא מאיים מדיי. ואחר כך בעוד משהו.


זה מרפא. מנחם, משחרר, מחבר חיבור חזק.


ומה איתך?


כמה אתה עושה את זה בחיים שלך?


עם מי היית רוצה לעשות את זה יותר?


אתה מרגיש בטוח לשתף את אותו אדם ממקום פגיע?


מה אתה צריך שיקרה כדי שתוכל לעשות את זה?


קח סיכון קטן. תנסה.


אני מאמין שלא תתחרט.


באהבה,

דניאל

8 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ילדים זה שמחה? 3 נקודות לחופש הגדול

כמה נקודות קצרות על ילדים: 1. רובנו אוהבים את הילדים שלנו. אפילו אוהבים אותם אהבה עזה. גם אני. אבל בכולנו יש חלק מסוים שרוצה שקט, מרחב פרטי משלנו. נטול ילדים, צעקות, חיתולים ושיגעונות. גם בי. לא תמיד

קשיים בתקשורת - חלק 1: המיתוס של שנות ה-70 מתנפץ

אני שומע את זה כל הזמן... "יש לנו קשיים בתקשורת, אנחנו לא מצליחים לתקשר אחד עם השני". האם באמת בני זוג לא יודעים איך לדבר אחד עם השני? בדרך כלל כשהם יוצאים לדייטים לפני החתונה, וגם בתחילת הדרך - נראה

bottom of page