אני לוקח הפסקה...
בכל זאת, היום ראש חודש אב. אז נפסיק לרגע את מירוץ הפוסטים על טיפול זוגי לפי מודל EFT.
יש לי בשבילך כמה מילים לכבוד החודש הזה שמתחיל בחורבן, עובר באמצעיתו ב-ט"ו באב שכמותו "לא היו ימים טובים לישראל" ומסתיים בחזרה לשגרה של שנה חדשה.
הגמרא מספרת שחורבן בית שני, שבגינו יצאנו לגלות הארוכה, אירע כידוע בשל שנאת חינם.
שנאה היא רגש חזק. אבל היא גם רגש נוכח, ברור. היא רגש שמבטא יחסים די הדוקים עם בן אדם אחר.
אחרי הכל, אנחנו לרוב לא שונאים סתם אנשים שאנחנו רואים ברחוב...
כששנאה מופיעה, היא מכוונת כמעט תמיד כלפי אנשים שאנחנו חולקים איתם יחסי קרבה.
אני תמיד מעדיף שמישהו קרוב יתייחס למשהו שאמרתי או עשיתי.
אם אני מקבל כתף קרה או אדישה ממישהו שאכפת לי מדעתו, זה הכי נורא.
זה מבטא נתק.
והרי, הגוף והנפש שלנו מוכוונים לקשר קרוב ובטוח עם אנשים אחרים.
בלי זה אנחנו נובלים ונעלמים.
אז עכשיו שאני חושב על זה, יוצא שחורבן בגין שנאת חינם, עדיין עדיף על חורבן שנובע מנתק מוחלט בין אנשים.
שנאת החינם מלמדת שאכפת לנו זה מזה.
ובמקום שיש שנאה, קיימת תקווה להגיע לאהבה.
יאללה, אני חייב להכניס פה איזה דיבור על זוגיות. זה עומד על קצה הלשון שלי ואני לא יכול עוד להתאפק:
כשאני רואה בני זוג שהכל קריר ביניהם. כשאין יחס וריח האדישות והייאוש נישא באוויר?
זה לא סימן מעודד.
זה עלול לסמן לי שהחבר'ה כבר עברו איזשהו סף קריטי במעגל הקסמים שלהם.
הם הסלימו כל כך, שנמאס לרודפת לרדוף, היא התייאשה. והוא ממילא מתחפר והולך במאורתו, פיזית או כמשל.
להצית פה את הניצוץ מחדש קשה הרבה יותר מאשר בני זוג שהמריבות והצעקות ביניהם מגיעים עד לב השמים. לא בלתי אפשרי, אבל קשה.
אז כן, היתה שנאת חינם. זה הוביל לחורבן שהוביל לגלות.
אבל כגודל השנאה, כך גם גודל התקווה לאהבה גדולה ומחברת.
ואולי לא בכדי כשבוע לאחר תשעה באב אנחנו מגיעים לט"ו באב. יש קו מחבר ברור ביניהם.
אז אני מאחל לך שבת שלום וחודש טוב ומשמעותי.
דניאל